"אמא, אבא- אני פוחד!!!"
"יערה בת בת שנה ותשעה חודשים, כל בוקר מחדש שאימא שלה שמה אותה במעון היא בוכה, נתלית על אימה ומסרבת להיפרד. אימה של יערה, יוצאת מתוסכלת וברגשות אשם כבדים לעבודה, כאשר יערה תלויה בזרועיתה של אימה . יערה מצידה מגעך כעבור מספר דקות ומנהנית בגן עם החברים כאילו לא קרה דבר"
הפחד הוא תחושה טבעית ולגטימית, אשר מעידה על התפחות תקינה ובריאה. תחושת הפחד באה לידי ביטוי באופן חיצוני- הילד אינו מוכן לישון לבד, הילד מסרב להתקרב לכלב וכד'. ההתמודות של ההורה עם הפחד שחש הילד היא המפתח להצלחה אשר יכולה לחזק את הילד ולתת לו כלי התמודדות עם הפחד בפרט, ובעולם ככלל.
הפחדים בגיל הרך מוגדרים כפחדים התפחותיים ,הם מופיעים כחלק בלתי נפרד מהשלב ההתפחותי שבו הילד נמצא ומעידים על התפתחות תקינה. פחדים התפתחותיים כגון חרדה מזרים או חרדת נטישה , חולפים כל עוד ההתמודדות ותגובת המבוגר היא חיונית ומותאמת.
הפחד משמש כמנגנון הישרדות בחייו של הילד, בגיל הרך הילד הינו אגוצנטרי וחש כי הוא מרכז העולם. בתוך כך, הפחדים מאפשרים לו להבין כי הוא אינו מסוגל להכול וכי יש דברים שהם גדולים ממנו- הוא אינו יכול "לגבור" על המפלצת בחדר ועל כן הוא מפחד ממנה וזקוק לעזרת ההורים, הוא אינו יכול לקפוץ לכביש כי המכונית אולי לא תראה אותו.
אחד הפחדים השכיחים בגיל הרך הינו חרדת הנטישה, זהו פחד שכיח שמתרחש אצל רוב הילדים ומיעד על חוסר ההבנה של הילד שאם אימא נפרדת בסופו של בדבר היא גם חוזרת. הילד מתקשה להפנים שהוריו קיימים גם כשהם פיזית הם אינם נמצאים לידו, ולכן הוא מתקשה להיפרד.
כהורים עלינו ראשית, להיות סמוכים ובטוחים כי אנו שמים את ילדנו במקום בטוח בו נותנים לגיטמציה והכלה לרגשותיו. קרי, כשאתם נפרדים ממנו בבוקר כדאי לוודא כי הגננת משקפת לו את רגשותיו- " אני מבינה שקשה לכך עכשיו, אמא תחזור לקחת אותך אחרי שתקום משינה (יש לתת סימן מוחשי של זמן) עכשיו אנחנו הולכים לעשות הרבה כיף ביחד", וכל זאת תוך מגע על מנת לילד ביטחון.
מצדנו כהורים אנחנו צריכים לבצע את הפרידה בצורה קצרה וממצה , יחד עם זאת להקפיד על "טקס פרידה". למשל, נכנסים לגן מניחים את התיק במגירה, נותנים נשיקה וחיבוק ואומרים שלום מהחלון של דלת הגן וזאת תוך כדי אמירה " שיהיה לך יום מקסים, אני בטוחה שהיום תעשי הרבה כיף בגן , אני אגיע אחרי שתקומי משינה (חשוב כאמור לתת סימן זמן מוחשי ולעמוד בהבטחה)" , מרגע שטקס ההפרידה שאמור לקחת לא יותר משתי דקות מסתיים על ההורה לעזוב את הגן וזאת על אף שלרוב הילד ממשיך לצרוח , לבכות ולקרוא להוריו. שינוי בטקס הפרידה או הארכתו יצור בלבול אצל הילד ותקוות שווא שמה אתם נשארים איתו בגן, זכרו גבולות וקביעות יוצרים אצל הילד וידעה מה עתיד להתרחש. במידה ואתם חשים כי אינכם מסוגלים לשאת את הפרידה והבכי של ילדכם, בקשו מבן או בת הזוג שיעשו זאת במקומכם, וזאת על מנת לתת לילד תחושת ביטחון.
בהתמודדות עם פחדים התפתחותיים כגון אלו חשוב לשים דגש על מספר דברים:
* מתן ליגמציה והכלה של הרגשות- אל תבטלו את תחושת הילד ואמרו לו- למה אתה בוכה? אין לך ממה לפחד! ביטול הרגשות של הילד יגרום לו לחוסר ביטחון, ויפגג ביכולת ווסות הרגשות שלו.
* היו סבלניים רגישים ובעלי אורח רוח.
* עזרו לו להתמודד עם הפחד בדרכים יצרתיות- צרו טקס פרידה בגן, גרשו את המפלצת מהחדר , ציירו את הפחדים יחד איתו וספרו לו סיפורים הקשורים לפחד.
* זכרו, הפחד מהווה סימן על התפחות תקינה יחד עם זאת אם אתם חשים כי הפחד בא לידי באיוי באופן קיצוני ובמזנים רבים של היו התייצעו עם איש מקצוע.
המאמר נכתב ע"י אלה נחום אמיתי
