לא רק את העצים – איך נצמיח את ילדינו?

מאמר לט"ו בשבט – לא רק את העצים – איך נצמיח את ילדינו???

מרגע שהם נולדים אנחנו נשבעים כי ניתן להם הכול ולא נחסיר מאומה, ואכן – בגדים, משחקים, חוגים, עגלות ומה לא. אנחנו משתדלים, קוראים, בודקים, שואלים ועושים סקרי שוק על כל מוצץ וכל חיתול…

אבל.. מתי לאחרונה עצרנו כדי לשאול את עצמנו "מה באמת הילד שלי צריך?" נכון, הוא שמח לקבל צעצוע חדש, מתרגש לפצח עוד פרי באייפד, אבל, מה באמת יצמיח אותו, למה הוא באמת זקוק?? איך נגדל את ילדינו עם ביטחון, תחושת ערך עצמי גבוהה ותחושת מסוגלות ועצמאות?

אלפרד אדלר תיאר את מטרת העל של כולנו – מטרה לחוש שייכים לקבוצה החברתית אליה אנחנו שייכים. הוא תיאר את הצורך בשייכות של בני האדם כצורך קיומי, ממש כמו הצורך באוויר לנשימה. אדם לא יכול להתקיים בלי לחוש עצמו שייך למשהו. כדי לחוש שייכים עלינו להרגיש שאנחנו חלק משמעותי, מורגש, אהוב, נחוץ ותורם בשדה החברתי שלנו.

הקבוצה החברתית הראשונה אליה משתייך ילדינו הוא המשפחה הקטנה שלנו. זה לא משנה אם המשפחה מורכבת מאימא, אבא ועולל קטן שזה עתה נולד, או אם זוהי משפחה ברוכת ילדים. העיקרון זהה – מרגע לידתו, הילד יחתור בכל כוחו ובכל אמצעי שעומד באפשרותו, לחוש חלק מ.

ילד שלא יקבל מהוריו הזדמנויות לחוש שייך למשפחה בדרכים מועילות ותורמות, ייקח לעצמו את תחושת השייכות בדרכים אחרות, פשוט כי אין לו ברירה, הוא מוכרח להרגיש שייך. או אז אנחנו פתאום רואים ילדים עקשנים, חוצפנים, אלימים. הילדים יעשו כל שביכולתם כדי לקבל יחס, גם אם היחס הוא שלילי (עונשים, צעקות), כי יחס נותן להם תחושת שייכות.

אז איך נוכל להצמיח את ילדינו ולתת להם תחושת שייכות?

לתחושת השייכות כמה מרכיבים:

התייחסות אישית

לתת לילד תחושה שרואים אותו, על צרכיו, רצונותיו, רגשותיו והייחודיות שלו.

זה יבוא לידי ביטוי בהתייחסות לדברים שקורים לו והכלה של רגשותיו. כשהוא נופל ובוכה, ניתן חיבור ונאמר – "זה בטח כל כך כואב.." במקום – "לא קרה כלום".

בנוסף נקפיד על זמן איכות קבוע של הורה עם ילד לבד, ללא הפרעות, אחים או סמסים.. זה לא חייב להיות זמן ארוך. גם 10 דקות יספיקו, אם הן יהיו איכותיות.

שוויון ערך

כל אחד במשפחה, גדולים וקטנים, הם שווי ערך ומקומם מובטח.

כשנוסעים לטיול בשבת, אפשר לתת גם לילד לבחור לאן מטיילים, איפה אוכלים.

לתת לילד לבחור (מבין 2-3 אפשרויות) מה ילבש לגן למשל. תקשורת על בסיס של כבוד הדדי. סומכים עליו ומקשיבים לדעתו.

צמיחה גדילה והתפתחות

ילד חש תחושה טובה מאד אם נותנים ביטוי לגדילה שלו.

ברמה הקוגניטיבית – נדגיש את הדברים החדשים שלמד, שיודע לעשות.

ברמה הרגשית – נדבר על רגשות ונשכלל את השיחה עם התבגרותו של הילד.

ברמה הפיזית – נראה לו איך מידת הבגדים גדלה, נסמן על מד גובה את הגובה המשתנה.

ברמה החברתית – משחקים מותאמים לגיל.

תרומה ועזרה

לאפשר לילדים להיות חלק ממערך העזרה בבית.

תתפלאו, אבל הילדים שלנו רוצים ואהבים לעזור, בעיקר במשימות "של הגדולים" – להכין אוכל, לקפל כביסה, לנקות את האוטו..

אז נכון, זה לא יהיה בדיוק כמו כשאנחנו עושים את זה, אבל – זה תורם לתחושת המסוגלות והתרומה של הילד שלי, זה לא שווה את זה??

 

משמעות אישית

כשילד יקבל מקום טוב במשפחה, ירגיש מורגש, נחוץ, אהוב ושווה ערך, הוא יקבל תחושה שהוא משמעותי בביתו שלו.

והלא זו הייתה מטרתנו מלכתחילה..??

כותבת המאמר – ענבר נצר