"אני רוצה להיות המפעילה ביום ההולדת שלו !" היא אמרה לי כשנפרדנו מהקטנטנים בחלון של הגן. "אני מכירה אותו הכי טוב, יודעת מה הוא אוהב, ואם נעים לו, או שצריך לקצר כי נגמר לו… " ואז היא היססה קצת והוסיפה בשקט: "וגם אני קצת רוצה את הפוקוס הזה. רוצה להיות הכוכבת שלו."
"אז מה הבעיה? תעשי!" אמרתי לה.
"אבל מה אני אעשה?" ביטלה אותי. "אני לא קוסמת ולא ליצנית."
"יהיה בסדר. נדבר אחה"צ בגינה." סיכמתי איתה.
בגינה הבאתי ערימה של עיתונים וכרטיסיות. ופתחנו חמ"ל מאולתר של היומולדת של חן.
"חבילה עוברת?" אורו עיניה. ישבנו וכתבנו על הכרטיסיות המוני רעיונות ומשימות.
"כמו כשהיינו ילדות," היא התפעלה, "רק שאפשר גם – תוסיפי – שכולם צריכים לעמוד על רגל אחת, ולהצטלם ככה!"
ופתאום גם הסמארטפונים של ההורים נכנסו לתמונה: צילמנו אותם בוידאו צועקים לו "יום הולדת שמח" במקהלה, ומצד שני רצים עם בלונים בתור זנבות ומפוצצים אותם זה לזה.
ישן וחדש התערבבו גם במשחקים ובמשימות, וגם באוכלוסיה.
ידעתי שהצלחנו כששמעתי את התאומים אומרים: "איזה כיף היה! איזה כיפית אמא של חן!"
ובאמת, למי שיש אפשרות להשקיע יותר זמן, ולהכין, אפשר גם להזמין את כולם ליום-הולדת ביתי. החבילה עוברת, חפש את המטמון, מחבואים, תופסת, פרה עיוורת…
ולגדולים יותר כתבי חידה, מסלולי מכשולים, מפות אוצר…
המשחקים של פעם יכולים לרענן את האירועים של היום. מניסיון – זה עובד. וכשמצלמים, גם ביתי, פשוט, זה גם מזכרת וגם תענוג להם להסתכל אח"כ. ועוד יכול לשמש אח"כ בבר/ת מצווה והלאה…
וינטאג' – בלב, לא רק בלבוש.
כותבת המאמר – יעל זליגמן
